נניח שאתם הולכים ברחוב ורואים שתי
מסעדות:
- אחת
מפוצצת באנשים
- והשנייה
כמעט ריקה
רוב האנשים יבחרו מיד בראשונה.
למה?
כי אנחנו מניחים:
“אם כולם
שם — כנראה זה טוב.”
וזה נשמע הגיוני.
אבל כאן מתחיל אחד הרעיונות הכי
מעניינים בסטטיסטיקה, בכלכלה ובתורת המשחקים:
מידע חברתי
(Social Information)
לפעמים אנחנו לא באמת מחליטים לבד.
אנחנו פשוט משתמשים בהחלטות של אחרים
כקיצור דרך.
אם הרבה אנשים בחרו משהו —
אנחנו מניחים שהם יודעים משהו שאנחנו
לא יודעים.
הבעיה מתחילה כשכולם חושבים ככה
כי אז נוצר מצב משונה:
אנשים לא בוחרים לפי האיכות האמיתית —
אלא לפי מה שאנשים אחרים בחרו.
בסטטיסטיקה ובכלכלה קוראים לזה
לפעמים:
Information Cascade
מין “מפולת החלטות”.
האדם הראשון בחר במקרה.
השני העתיק ממנו.
השלישי העתיק משניהם.
ואחרי שעה יש תור ענק למקום בינוני
לחלוטין.
ומה קורה למסעדה הריקה?
לפעמים היא פשוט חדשה.
לפעמים אין לה מיקום טוב.
ולפעמים… היא באמת מצוינת.
אבל בגלל שאין “אות חברתי”,
אנשים מפחדים לקחת סיכון.
ומה הקשר למטבח?
זה בדיוק כמו מתכון באינטרנט.
אם למתכון יש:
- 12,000 לייקים
- 4,000 תגובות
- ו־“העוגה
הכי טובה בעולם!!!”
אנשים ינסו אותו גם אם בפועל הוא יבש
כמו מצה בפסח.
ולעומת זאת, מתכון קטן מבלוג אנונימי
יכול להיות מדהים —
אבל כמעט אף אחד לא ינסה אותו.
והלקח היותר עמוק
אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו עצמאיים.
אבל הרבה מאוד מההחלטות שלנו הן בעצם:
- סטטיסטיקה
חברתית
- חיקוי
- ופחד
לטעות לבד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה